הפנומנולוגית לפסיכולוגיה

אחד האלמנטים החשובים ביותר כדי לבסס מערכת יחסים טיפולית יעילה היא אמפתיה. על מנת ליצור אווירה של אמון המטפל חייב להקשיב החששות של הלקוח. משהו יותר עם זאת צריך לקרות, אשר מתרחשת כאשר המטפל ממש אכפת הלקוח ומה הלקוח הוא אומר, ואת הלקוח משתכנע זה כך. אילו צעדים מבצעיים המטפל יכול לקחת כדי להקל על התוצאה?

הנה כמה דוגמאות.

1. בפועל של פרויד היה לשבת מאחורי מרשו כך הלקוח לא יכול לראות אותו כלקוח (מן הסתם) בחינם, המשויך. הוא לא היה מוכן לומר דבר במהלך תהליך זה. הוא לא יכול לומר שום דבר הלקוח בכלל. למעשה מצב מושלם עבור פרויד היה יכול להיות אם הוא לקוח שלו אפילו לא התראו או היה כל קשר כלשהו. הוא יישאר "לא ידוע" ללקוח.

2. האם זה מתאים המטפל כדי לברך את הלקוח על תחילת הפגישה, או הפרוטוקול צריך להיות שהלקוח פשוט מופיע ומתחיל לדבר (או לא)? זה יהיה מביך מבחינה חברתית לא לעשות זאת?

3. המטפל מול הלקוח. הלקוח הוא חושף בעיה רגישה המטפל. המטפל מקשיב הלקוח באדישות. אולי המטפל מפנה את מבטו מפעם לפעם, משועמם ידי קצב ההליכים.

4. זהה # 3 אבל המטפל מהנהנת באהדה מפעם לפעם, אולי הקמת קשר עין עם הלקוח.

5. זהה # 3 אבל המטפל אומר, "אני לא יכול לדמיין מה זה בטח היה אוהב."

6. זהה # 3 אבל המטפל אומר, "אני מבין מה שאתה אומר." אולי המטפל עצמית חושף אירוע מהחיים שלה המציג חוויה דומה.

בעידן הפוסט מודרני שלנו זה הוגן לומר כולנו Rogerians, אם רק במרומז. רוג 'רס המפורסם שנערך הקשבה אמפתית, היה אחד המרכיבים הבסיסיים של התערבות טיפולית יעילה. Hypotheticals # 1 - # 3 הם לא תורמת במיוחד כדי לפתח אמפתיה. הם יוצרים סביבה עוינת, אטום לכאורה חשש של הלקוח. הלקוח שומע את המטפל אומר, "אני לא צריך לדעת (על ידי אינטראקציה עם אתם) מי אתה, או איך לא להיות מי שאתה." הזה הוא בקושי רואה חיובי ללא תנאי. המטפל הקימה חומה סביב הלקוח לבין טיפול קרוב לוודאי תיכשל.

Hypotheticals # 4 - # 6 הם מסיע יותר. המטפל ומקדם את תהליך הצמיחה לקוח על ידי יצירת סביבה חופשית הערך שבו הלקוח מרגיש שהיא לא יישפטו. הוא פתוח, בטוח אמון. המטפל הוא ערני, חי נשאר על נקודה. היא לא להיות מוסחת על ידי דאגות הפריפריה. ככל האפשר היא לגמרי בהווה של המטופל. במידה מסוימת זה עשוי לכלול השעיה של ערכי או אפילו בחוסר אמון על ידי המטפל. המטפל אולם לא בהכרח צריך להיות בהסכמה, וככל הנראה הוא לא, עם תוכן propositional המהותי של מה הלקוח אומר. מאת להביע אמפתיה המטפל אינו מתחייב כל הסכם כזה.

היפותטי # 4 מראה חלשה אמפתיה.

היפותטי # 5 מראה עדין אמפתיה. הלקוח יכול להאמין "הניסיון שלי הוא ייחודי. זה כדי לגרוע ייחודו (ו "המיוחד שלי, נס") עבור כל אחד כדי מתיימר לדעת מה זה. "אף על פי כן # 5 שוללת את ההנחה מאוד שבו האמפתיה מבוססת.

היפותטי # 6, עבור רוג 'רס, היא התרחיש היחיד שמראה אמפתיה חזקה. אמפתיה, אומר רוג 'רס, הוא:

כדי לתפוש את המסגרת הפנימית של התייחסות אחרת עם דיוק עם רכיבים רגשיים ומשמעויות אשר קשורים אליהם כאילו היו אחד האדם, אך מבלי לאבד את "כאילו" מצב. לכן, המשמעות של תחושת כאב או הנאה של אחר, הוא חש את זה כדי לתפוס את הסיבות ממנו כפי שהוא רואה אותם, אך מבלי לאבד את ההכרה, כי זה כאילו אני פגוע או שמחה וכדומה. (1 )

אמפתיה ובכך היא מצב של הבנה הדדית. כאשר הם האמפתיה המטפל לבין הלקוח להדהד עם והם קשובים זה לזה. הבנה הדדית משמעה לא רק כי המטפל לבין הלקוח מבינים אחד את השני, אלא גם שהם יודעים שהם עושים. רוג 'רס שיח אידיאלי חוזה הולך בערך כך:

לקוח: "יש לי את הבעיה הבאה (x, y, z)."

מטפל: "אני מבין מה שאתה אומר. אתה אומר לי שיש לך את הבעיה (x, y, z). "המטפל אינו פשוט לחזור על מה הלקוח אומר. אדרבה, היא reparses זה על ידי הדגשת הנקודות המרכזיות, או המסכם את עיקרי דבריו של הלקוח. אולי היא שואלת שאלות לגבי מה הלקוח אמר, או בקשות פירוט נוסף על נקודות מפתח מסוימות.

לקוח: "איך אני יודע שאתה מבין מה אני אומר?" הלקוח לא מרוצה הבטחות בלבד. הלקוח רוצה הוכחות אמפיריות של חופפות אמיתי. מבלי לאבד את המיקוד שיח לקוח המטפל עשוי אפילו לחשוב על למה הלקוח צריך להבין יותר או אישור על כוונותיו של המטפל.

מטפל: "אני מבין כי יש לי את החוויות הבאות שאינן מקביל (x, y, z)." המטפל לא צריך לפרט ממצה או לחשוף את העובדות אישית. אחרי כל טיפול הוא על הבעיות של הלקוח, לא בעיות של המטפל. המטפל צריך לומר זאת מספיק כדי לפרוץ את ההגנה ספקן של הלקוח, כי היא לא להיות מובן, או שהיא מתבצעת כהלכה. המטפל חייב להוכיח אמפירית ללקוח כי המטפל הוא מתואם עם הלקוח לקבוע ולהעריך את הטבע, ואת היקף היקף התלונה של הלקוח. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא מווסתת חשיפה עצמית. זה לא מספיק עבור המטפל להציע את מבנה דמותי גרידא. לשם כך היה להפר את שלמותו של יחסי לקוח המטפל. הלקוח גם היה לראות דרכה מיד כפי שהוא מעושה ולא כנה, שוללת את ההנחה מאוד שעליו הוא מבוסס. היא חסרה את הדקויות ואת הרמזים של חוויה אמיתית. זה יעיל כי זה מפורט מספיק, חסר פרטים משכנעים, ובסופו של דבר הוא לא משכנע.

זה מה רוג 'רס אומר על ידי "כאילו" מצב. רוג 'רס אומר המטפל אינו צריך להיות בעל ניסיון בפועל של הלקוח. באותה מידה זה לא מספיק עבור המטפל פשוט לחשוב על מה זה יהיה כמו. המטפל לא יכול פשוט "לדמיין." אדרבה, אמפתיה יש מראות באופן חווייתי. מאת מאשרת ללקוח היא כבר שמעה והבינה, המטפל מאמת את התפיסה של הלקוח הבעיה שלה היא משמעותית וראויה להתייחסות. מה הלקוח צריך ראיות המטפל היא אמפתית. כדי להגיע לרמה כזאת של תובנה ומודעות המטפל חייב לצייר על הרקע שלה ועל החוויות, אלו מציגים את האנלוגיה הטובה ביותר לשחזור לחוות את ההווה. אם נעשה זאת בהצלחה, היא הופכת להיות "כאילו" המטפל היה חווה את אותו הדבר. זו הדרך היחידה עבור המטפל לפתח יחס אמפתי עם הלקוח.

חשיפה עצמית של המטפל מהווה תת מעניין של נושאים. לדוגמה, רוב הצורות של שלב התמכרות טיפול-12 דורשים למעשה מנהיג הקבוצה להיות התאוששות מסוימת ההתמכרות, שבה כתובות הקבוצה. זה אותו עיקרון חל גם במצבים אחרים. מי רוצה מטפל נישואים, אשר אינו נשוי? מי רוצה המטפל לדבר על הפרעות אכילה, אם היא לא נאבקה עם עצמה? מי רוצה מטפל משפחתי, שאין לו משפחה? זה יכול להיות אמין טען כי ידע מעמיק של מערכות הטיפול עשוי להיות חשוב יותר עבור יועץ נישואין מאשר בפועל נתקל נשואים. על איזון למרות שאני חושב הסיכויים לשקול לטובת למעשה להיות שותף בתהליך. ייעוץ נישואים, למשל, דווקא לאחר נשואים נותן היועצת תגובתיות רגשית תהודה אמפתית, עזר בהעברה. זה הרבה יותר חשוב היישום של התיאוריה.

ובכל זאת אין ספק, אבל זה מדרון חלקלק. לדוגמה אחד לא רוצה מנהיג של קבוצה על הפרעת אישיות גבולית, עצמה יש הפרעת אישיות גבולית. נוגע באותו למספר כלשהו של אחרים פתולוגיות DSM-IV. מהם הקריטריונים להבחין באותם מצבים שבהם המטפל צריך ניסיון אישי מאלה שבהם אין זה נחוץ? מחקר נוסף הכרחי כדי לפתח ולהרחיב את הנושאים הללו.

הערות סיום

(1) רוג 'רס, CR (1959). "התיאוריה של טיפול, אישיות ויחסים בינאישיים, שפותח את הלקוח במרכז המסגרת." בשנת ס קוך (עורך), פסיכולוגיה: מחקר של המדע, 3, 210-211, 184-256. New York, NY: McGraw Hill. אדלר גם היה מודאג עם אמפתיה, הוא מאופיין כמו "אהבה." המטופל חייב להרגיש שהמטפל אכפת; הקשבה אמפתית מספקת את המטופל עם ראיות זה כל כך. אדלר, א '(1964). בעיות של נוירוזה. ניו יורק: הרפר & שורה.